לצאת מקופסת השימורים

לפני שנה פחדתי פחד מוות להגיד כאן את האמת שלי. העליתי תמונות, אבל הייתי לכוד בתוך גבולות של “מה שהחברה יכולה לקבל”. חייתי בהסתרה.

בכל יום יצאתי עוד קצת מקופסת השימורים שנעלתי את עצמי בה. הגבולות התרחבו עד לשלב שבו הדבר הזה היה חייב לצאת החוצה.

זה מסע שלא נגמר - בכל פעם משתדל להרחיב עוד קצת את הביטוי שלי, בצורה פגיעה ובלתי מתפשרת.

אני פוגש את הצל שלי, בושה וערך עצמי נמוך. מתוך הקילוף הזה - אני מוצא יהלומים שבתוכי. זה ריפוי כל כך גדול, אור ואהבה עצמית.

במובן מסוים, זה הציל לי את החיים.

אני כאן כדי להוביל אנשים בדרך הזאת. לעזור לכם לממש את הרצונות הכי עמוקים שלכם.

וזה קורה קודם כל דרך יצירה של קרקע רגשית ותודעתית ליציאה לאור.

זה אומר לתת לך יד כשרועדות לך הביצים (או השחלות) מלהעלות פוסט חשוף. והיד הזאת גם תדחוף אתכם קדימה כשצריך.

זה אומר שמצטיידים בתוכנית עבודה שיווקית שמתאימה בול לכם. ואם תצוף בושה, או נזהה ערך עצמי נמוך, נחבק אותם.

האיזון הזה, יש בו עוצמה כל כך גדולה, זה מוטען בשליחות. זה עולם חדש.

מי אמיצים מספיק היום? :)