אני גרוע בלשבת על כסא

אני ממש גרוע בלשבת על כסא רגיל. הגוף שלי דוחה את זה לגמרי. אני פשוט חייב לזוז. אני מופתע שזה אשכרה נוח למישהו. יש המצאות כמו כסא או נעליים, שהרעיון המקורי היה נכון, אבל משהו השתבש לגמרי בביצוע. אני פשוט לא בנוי לזה פיזיולוגית.

אז את ההרצאות וההדרכות שלי אני מעביר הרבה פעמים מהספה בסלון. מתחיל בישיבה מזרחית, עובר לחצי שכיבה חצי ישיבה, חסר מנוח, בוחן כל דרך אפשרית שתהיה לי קצת יותר נוחה. בחדר יש לי כסא ברכיים, ובחצי מהפגישות אני בכלל עומד.

ישיבה על כסא מעוררת בי חוסר אונים. בתור ילד הייתי מתנדנד על הכסא, יושב בקצה של הכיתה, מתקשה להתרכז. הגדירו אותי בתור היפראקטיבי, לא הבינו למה אני חייב להיות שונה.

החוקים החברתיים כבלו אותי, לא יכולתי לזוז, לא היה לי עמוד שדרה להתנגד לזה, כי העמוד שדרה נשבר לי מהכסא.

התאכזבתי מהחברה הזאת שלא רואה אותי, ולא מאפשרת לי לבטא את עצמי.

ורציתי לצעוק ולזוז ולהגיד מחשבות נועזות, ולאהוב, ובעיקר שיקבלו אותי כמו שאני, אבל הייתי כבול לכסא.

ביקשו ממני להתיישר. כמו כולם.

והיום אני מבין שאין סוף לאפשרויות איך לחיות את החיים האלה. אמן וכל אחד ימצא את דרכו הייחודית 🌈